נדחתה תביעה אישית נגד דירקטורית
הצטרפו לניוזלטר והישארו מעודכנים

נדחתה תביעה אישית נגד דירקטורית

מאת: עו"ד ג'ולייט אליהו | מחלקת "כל עובד" מבית חשבים | 25/02/2018
| |

מעסיק מחויב בקבלת היתר לפיטורי עובדת בהריון גם אם לא ידע על ההיריון בעת הפיטורים

העובדות

קידנה פרוייני, מבקשת מקלט מאפריקה (להלן: "העובדת") הועסקה כחדרנית במלון בר.מ. מלונות החורש בע"מ (להלן: "המעסיקה"). בהיותה בתחילת הריון עליו לא ידעה המעסיקה, פוטרה העובדת, וזאת עקב תלונות כלפיה וחוסר מקצועיות. העובדת דרשה השבה לעבודה ולאחר שנדחתה דרישתה ובהמשך גם ביצעה הפלה, תבעה העובדת מהמעסיקה תשלום זכויות סוציאליות כתוצאה מסיום יחסי העבודה וכן פיצויי מכוח חוק עבודת נשים, התשי"ד-1954  (להלן: "חוק עבודת נשים"). התביעה הופנתה גם כלפי דירקטורית של המעסיקה (להלן: "הדירקטורית") בניסיון לחייב אותה באופן אישי. העובדת טענה כי פוטרה במהלך החודש הראשון להריונה לאלתר, ללא הודעה מוקדמת ומבלי שנערך לה שימוע כדין, זאת על אף שהציגה מסמך כי היתה בהיריון. עוד נטען כי היא היתה  עובדת טובה ופיטוריה נפלו עליה כרעם ביום בהיר. לטענתה היא לא קיבלה הודעה על תנאי עבודתה בשפה המובנת לה, לא שולם לה שכר עבודה עבור חודש אחרון. בנוסף, מכוח חוק עבודת נשים, דרשה העובדת תשלום אובדן שכר עבודה לחודש נוסף בו היתה בהריון וכן בגין 7 ימי היעדרות להם היתה זכאית לאחר ביצוע ההפלה. עוד נטען כי המעסיקה והדירקטורית חייבות בתשלום זכויות סוציאליות כגון פדיון חופשה שנתית והפרשות לפנסיה.

המעסיקה טענה כי לאחר תלונות רבות על תפקודה הלא מקצועי של העובדת, נערכו שיחות הבהרה עמה, משהדבר לא הועיל, נערכה שיחת הבהרה נוספת בשפה העברית גם עם בעלה של העובדת. אולם, משהתקבלו תלונות נוספות מלקוחות המעסיקה הוחלט על זימונה לשיחת שימוע, וסוכם לתת לה הזדמנות אחרונה. משלא חל שיפור גם הפעם בתפקודה, נקבע זימון לשימוע נוסף. העובדת עזבה את המלון לאחר קבלת הזימון לשימוע ומשכך נוהל השימוע בהיעדרה והוחלט על פיטוריה לאלתר. השימוע נועד בכדי לפטר את העובדת לאלתר, והדבר לא סבל דיחוי לאור התנהלותה בעבודה, ועל כן לא דחו את השימוע, אלא פיטרו את העובדת לאלתר, בהיעדרה. למחרת השימוע, חזרה העובדת עם אישור רפואי לפיו היא בהריון. מכאן שפיטורי העובדת נעשו משיקולים ענייניים בלבד שכן המעסיקה לא ידעה כי העובדת בהיריון. עוד נטען כי לאחר פיטוריה הוזמנה העובדת, ביחד עם בעלה, לקבל את משכורתה וכן תשלום עבור זכויותיה הסוציאליות, אולם העובדת סירבה לקבל את התשלום, חרף הגעתה לפגישה. 

פסק הדין

לעניין פיטורי העובדת, נקבע  כי בהליך הפיטורים נפלו מספר פגמים והראשון שבהם הוא אי זימון העובדת לשימוע כדין. שנית, השימוע לא נערך בשפתה של העובדת, ואף לא תורגם לשפתה. חרף העובדה כי נציג המעסיקה שוחח עם בעלה של העובדת על תפקודה בעבודה, לא דאגה המעסיקה שבעלה יהא נוכח בשימוע, אלא בשיחה קודמת לשימוע אשר נערך בעברית וחלקים ממנו תורגמו לעובדת לאנגלית כך שלא ברור האם העובדת הבינה את כל שנאמר בשיחה. שלישית, מחומר הראיות עלה כי פרוטוקול השימוע היה חלקי בלבד, שהרי הטענות כי התקבלו תלונות מצד לקוחות המעסיקה או כי היא פוגמת בעבודתם ובמורל של עובדים אחרים, לא בא זכרן בפרוטוקול השימוע. רביעית, פיטוריה של העובדת נעשו מבלי שזומנה לשימוע כדין וללא נוכחותה, זאת ללא כל הסבר המניח את הדעת באשר לאי דחיית השימוע למחרת או ליום אחר. לפיכך נקבע כי למעשה בשימוע התכוונו לפטר אותה, דבר הסותר את מהות הליך שימוע.

לאור הפגמים בהליך סיום יחסי העבודה, בית הדין קבע כי יש לפצות את העובדת בגין העדר שימוע בשווי של משכורת אחת. לעניין זכאות לפיצוי בגין הפרת חוק עבודת נשים נקבע כי המעסיקה לא ידעה על דבר הריונה עובר להחלטת הפיטורים. יחד עם זאת, למחרת השימוע, הגיעה העובדת למעסיקה ומסרה את האישור על דבר הריונה וכן מכתב דרישה לשוב לעבודתה כמו כן, העובדת השלימה שישה חודשי עבודה אצל המעסיקה ואין מחלוקת כי לא נעשתה פנייה לשר על מנת לקבל היתר לפיטורי העובדת כנדרש על פי חוק.

בפסיקה נקבע כי פיטורים בניגוד להוראת סעיף 9(א) לחוק עבודת נשים, בטלים מעיקרם ועל כן יש לפצות את העובדת שפוטרה כאילו המשיכה לעבוד עד תום התקופה המוגנת מפיטורים לפי החוק. עוד נפסק כי "החוק מחייב מעסיק לקבל היתר לפיטורי עובדת בהריון גם במצב בו לא ידע כלל על ההיריון בעת ההחלטה על הפיטורים וגם אם הפיטורים אינם קשורים להיריון" (ר' דב"ע לו/78 - 3 רחל פאלק נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פד"ע ט' 197) לפיכך, גם אם נודע למעסיק לאחר שהחליט על הפיטורים או לאחר שמסר לעובדת מכתב פיטורים כי העובדת הייתה בהריון במועד הפיטורים, עליו לפנות ולבקש היתר לפיטורים מיד לאחר שנודע לו כי העובדת הייתה בהריון במועד הפיטורים. מחומר הראיות עולה כי העובדת עברה הפלה ולכן, באשר לשאלה האם זכאית העובדת לפיצויים מכוח חוק עבודת נשים נפסק בע"ע 627/06 בעניין אורלי מורי הנ"ל [פורסם בנבו]: "כן יודגש, כי על פי סעיף 13א לחוק עבודת נשים, שנחקק במסגרת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 31), התשס"ו-2006, ניתנה לבית הדין לעבודה, בין היתר, סמכות לפסוק פיצויים שסכומם לא יפחת מ-150% מהשכר שהיה מגיע לעובד או עובדת שפוטרו בניגוד להוראות סעיף 9, במהלך התקופה המזכה. על פי הסעיף, בית הדין רשאי לפסוק פיצויים בסכום אחר, קרי בסכום נמוך יותר מ-150% מהשכר, רק מטעמים מיוחדים שיירשמו."

לאור האמור, נקבע כי על המעסיקה לשלם פיצוי בגין הנזק הממוני שנגרם לעובדת עקב הפסקת עבודתה בגובה משכורת בגין חודש ושבועיים בשיעור של 150%.

כמו כן נקבע, כי לעובדת מגיע תשלום תמורת הודעה מוקדמת עקב פיטוריה וזאת בהתאם לוותק שלה במקום העבודה. עוד נקבע כי העובדת זכאית לתשלום פדיון חופשה בהתאם לימי העבודה שעבדה בפועל באותה שנה בנוסף לימים שבהם היתה בהריון ופוטרה עד ליום ההפלה, נוספו עוד ימים לתחשיב ימי העבודה בפועל.

לעניין דמי חגים, נקבע כי העובדת זכאית לדמי חגים היות וטענתה לא נסתרה ע"י המעסיקה.

לעניין הפרשות לפנסיה נקבע כי לעובדת לא בוצעו הפרשות לקרן פנסיה בתקופת עבודתה. וכי אין לראות בפוליסת ביטוח מקיפה לעובדים זרים הכוללת בתוכנה טיפולים רפואיים וכיסויים רבים כמקיימת את הוראות צוו הרחבה לפנסיית חובה. בית הדין חזר על הלכה מחייבת לפיה  גם ביחס למבקשי מקלט יש להחיל את צווי ההרחבה הרלוונטיים, במידת הצורך תוך אימוץ דוקטרינת הביצוע בקירוב, היות ואין לבצע אבחנה בין מבקשי מקלט מדיני מסוגה של העובדת לבין עובדים זרים אחרים. במצב בו מעסיק לא הפריש בגין עובד מבקש מקלט כספים לקרן הפנסיה וכל עוד לא ניתן לבצע הפרשה בפועל, קיימת לעובד הזכות לפיצוי כספי בגין אי ביצוע ההפרשה בגובה ההפרשות שלא הועברו. היות שהעובדת עבדה בפועל תשעה חודשים, הרי שלאחר 6 חודשים זכאית לפיצוי בגין אי הפרשות לפנסיה.

לעניין הרמת מסך ההתאגדות מעל הדירקטורית, נקבע כי עילה להרמת מסך תקום שעה שנעשה שימוש לרעה במסך ההתאגדות, דוגמת תרמית, עירוב נכסי החברה עם נכסים פרטיים של בעלי המניות, ...וכיו"ב (ר' ע"ע (ארצי) 00/1201 יהודית זילברשטיין נ' ערב חדש עתונות-אילת בע"מ [פורסם בנבו]).

במקרה זה נקבע, כי לא הוכח מעשה תרמית, עירוב נכסים של בעלי עניין, או דברים אחרים המצדיקים הרמת מסך ההתאגדות. ובהתאם לפסיקה, אין די בטענה להפרת הוראות משפט עבודה המגן על מנת להצדיק הרמת מסך. התביעה כנגד הדירקטורית נדחתה והעובדת נדרשה לשלם לה הוצאות.

על"ח 41781-03-16● בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב ● על ידי כבוד השופטת אסתר רובוביץ ברכש ● התובעת: קידנה פרוייני ● הנתבעת: ר.מ. מלונות החורש בע"מ ● ניתן ב- 05.09.17

| |
מאמרים נוספים באותו נושא
המוצרים שלנו