פרישה בגיל פרישה כדין התפטרות ולא כפיטורין לעניין זכאות לדמי אבטלה
בפס"ד (ב"ל 27484-09-16 יהודית פישר נגד המוסד לביטוח לאומי) שהתקבל לאחרונה נקבע כי עובדת שהגיעה לגיל פרישה והפסיקה את עבודתה לרגל הגיעה לגיל פרישה - יראו את פרישתה כהתפטרות ולא כפיטורין לעניין זכאות לדמי אבטלה.
כלומר אין רואים בפרישה פיטורין המזכים בתשלום דמי אבטלה מיד לאחר סיום העבודה אלא יראו אותה כהתפטרות ועל כן תזכה את העובדת בדמי אבטלה רק בחלוף 90 ימים בלבד וזאת על אף העובדה כי הפרישה מזכה בתשלום פיצויי פיטורין.
פס"ד עוסק בעו"ד במקצועה שפרשה מרצון מעבודתה לאחר גיל הפרישה הגישה תביעה לדמי אבטלה למוסד לביטוח לאומי וביקשה כי ישולמו לה דמי אבטלה החל מהיום הראשון שלאחר מועד סיום עבודתה. בית הדין קבע כי קביעת המוסד לביטוח לאומי לפיה לא הייתה הצדקה להפסקת עבודתה מרצון של התובעת ודחיית תשלום דמי האבטלה ב- 90 יום, הייתה כדין.
המבוטחת, ילידת חודש 8/1950 עורכת דין במקצועה, עבדה עד ליום 30.4.16 - המועד בו פרשה מהעבודה בהסכמה עם המעסיק משיקולים מערכתיים של מקום העבודה. במועד פרישתה הייתה בת 65 ו-8 חודשים. ביום 22.5.16 הגישה המבוטחת תביעה לדמי אבטלה ובאותו החודש התייצבה בלשכת התעסוקה כדורשת עבודה. המוסד לביטוח לאומי אישר את תביעתה לדמי אבטלה אך ציין כי דמי האבטלה ישולמו בחלוף 90 ימי המתנה הואיל והיא הפסיקה לעבוד מרצונה מבלי שהוכח שהייתה הצדקה לכך.
השופטת, לאחר שפירטה את הוראות החוק הרלוונטיות, ציטטה את ההלכה שנקבעה בפס"ד אוחנה שעמד על מטרותיו של ביטוח האבטלה – "לאפשר לעובדים, אשר נפלטו ממעגל העבודה, קיום בכבוד עד שייקלטו במקום העבודה החדש. מטרתו של סעיף 127ח היא לקבוע את מסגרת הזכאות, ולהעניקה רק למי שנפלט בעל כורחו מהעבודה, דהיינו פוטר, ותהא הסיבה לפיטוריו אשר תהא, וכן למי שהייתה הצדקה להפסקת עבודתו מרצונו, דהיינו התפטר."
השופטת בפסק הדין בחנה האם הייתה הצדקה להפסקת עבודתה מרצון של התובעת. התובעת טענה שהפסקת העבודה מוצדקת ולראיה ציינה כי הפרישה מזכה אותה לפיצוי פיטורין בהתאם לסעיף 11(ה) לחוק פיצויי פיטורין וזאת חרף העובדה כי היא זו שיזמה ופרשה מרצון מעבודתה. השופטת קבעה כי אכן המבוטחת פרשה לאחר גיל פרישה ובהתאם לחוק מגיעה לה פיצויי פיטורין, אך ציינה כי אין להקיש מכך על זכאותה לדמי אבטלה מהיום הראשון. "על פי הפסיקה, לא כל מקרה המזכה בפיצויי פיטורין עקב התפטרות, טומן בחובו זכאות לדמי אבטלה מיד לאחר הפסקת העבודה".
השופטת קבעה כי התובעת לא הייתה מחויבת לסיים את עבודתה לפני גיל 67 (גיל פרישת חובה), והמבוטחת לא הצביעה על נסיבות שחייבו אותה להפסיק עבודתה אצל המעסיק.
לפיכך וככל שבחרה לעשות כן, הרי שאין מדובר בהתפטרות מוצדקת. השופטת הוסיפה וציינה כי העובדה כי המבוטחת התייצבה ללשכת התעסוקה מיד לאחר התפטרותה כדורשת עבודה משמע כי הייתה מוכנה לקבל עבודה שמוצעת לה ולפיכך סיום עבודתה לא היה קשור בפרישה לגמלאות אלא בהתפטרות לכל דבר ועניין.
הכותבת - בעלת משרד עצמאי לפתרונות מיסוי וחשבונאות
