1 - 8 0 0 - 8 0 0 - 1 6 6

המורה השליטה סדר והפכה לצרודה כרונית

מאת: משרד עו"ד דוד פייל ושות' | מתמחה ברשלנות רפואית

נכתב בתאריך 28.08.17

דרשה להכיר בצרידותה כמחלת מקצוע – אך נדחתה על ידי מוסד לביטוח הלאומי. בית המשפט הפך את ההחלטה  

מורה כבת 40, המלמדת במשרה מלאה מזה למעלה מעשור, הגישה תביעה למוסד לביטוח לאומי (המל"ל) להכיר בצרידותה כמחלת מקצוע. לדבריה, היא נאלצה להרים את קולה לעוצמות גבוהות מאוד, כדי להשתלט על עשרות ילדים – וכתוצאה מכך לקתה בצרידות כרונית.

המל"ל סירב להכיר בצרידותה כמחלת מקצוע, מפני שלטענתו המורה לא הוכיחה קשר סיבתי בין הצרידות לבין עבודתה, וכי צרידותה נגרמה עוד בטרם החלה לשמש כמורה.

עקב הדחיה, הגישו פרקליטיה, עוה"ד דוד פייל ואושרה קידר, תביעה נגד המל"ל - לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב.

"מחלתך התפתחה על רקע מצב תחלואתי טבעי שאינו קשור בתנאי העבודה, לפיכך אין לראות במחלתך כתאונת עבודה" - כך טענו במוסד לביטוח לאומי במכתב הדחיה לבקשתה של המורה, בעלת ותק של 24 שנים להכיר במחלתה כמחלת מקצוע.

ב-2012 החלה לסבול מצרידות. רופא אף אוזן גרון אליו הגיעה על מנת לבדוק את הצרידות, אבחן אצלה יבלות במיתרי הקול.  נוכח אבחנה זו, נאלצה המורה לעבור לעבוד, לטענתה - בחצי משרה בלבד.  

ד"ר יונתן להב, מומחה לכירורגיה של מיתרי הקול והפרעות בבליעה, בדק את האישה במסגרת התביעה, וציין בחוות דעתו כי היבלות בין היתר גורמות לבריחת האוויר, וכי לאישה יבלות על רקע שימוש ממושך ומוגזם בקול.

לדברי עו"ד פייל, אין מדובר בפגיעה פתאומית, שכן היבלות נוצרו משימוש יומיומי בקולה, במשך 10 שנות עבודתה.

בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב שהתביעה הגיע לפתחו החליט למנות את פרופ' דב אמיר מומחה אף אוזן גרון – על מנת שיכריע האם הצרידות נובעת מעבודת המורה או לא. פרופ' אמיר קבע בחוות דעתו כי קיים קשר סיבתי בסבירות של מעל 50% בין מחלת הצרידות של האישה לבין עבודתה.

"השפעת העבודה כמורה גדולה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים", ציין פרופ' אמיר, והוסיף כי צרידותה של המורה נובעת ממאמץ יתר בשימוש בקול בעת עבודתה, ועל כן טוב אם תשקול החלפת מקצוע.

עוד קבע פרופ' אמיר, כי הצרידות של התובעת עקב עבודתה היא תוצאה של פגיעות זעירות, חוזרות ונשנות, כשכל פגיעה הסבה לה נזק זעיר, עד שהצטברות כל הנזקים הזעירים גרמה לצרידות.

לדבריו, הגרון לא בנוי לדיבור במשך 4-5 שעות ביום מול כיתה של 40 תלמידים, כאשר המורה במתח ורוצה לשלוט על הכיתה, ובמיוחד בחינוך המיוחד או כמחנכת, כפי שעבדה התובעת.

"לא כל המורות נפגעות, זוהי ביולוגיה, לא מתמטיקה", הוסיף פרופ' אמיר. "אין שום סיבה אחרת לנזק למיתרי הקול שלה, פרט לדיבור המאומץ. היא אינה מעשנת, ומיקום היבלות מעיד על כך שנוצרו עקב דיבור מאומץ".

כבוד השופט תומר סילורה שדן במקרה ציין בפסיקתו: "קביעותיו הרפואיות של המומחה שהתמנה עומדות במבחן הסבירות וההגיון, ולא מצאנו כל נימוק או טעם המצדיק שלא לאמץ את חוות הדעת של המומחה – יועץ רפואי מטעם בית הדין",

בשל כך, פסק השופט כי דין התביעה להתקבל, יש להכיר במחלת הצרידות של התובעת ככזו שנגרמה עקב עבודתה. בנוסף, פסק השופט כי על המל"ל לשאת בהוצאות המשפט של התובעת, בסך 5,000 שקלים.

לדברי עוה"ד פייל, עתידה המורה להופיע שוב מול ועדת רפואית של המוסד לביטוח לאומי על מנת לקבוע את שיעור נכותה – שישליך על הגמלה אותה היא אמורה לקבל מהמוסד.

משרד עו"ד דוד פייל ושות' http://www.df-law.co.il מתמחה ברשלנות רפואית, נזקי גוף ובתביעות מול חברות ביטוח ומוסדות רפואיים 

מאמרים אחרונים

ביה"ד לעבודה הכריע: מדובר במחלת מקצוע
צבעי שלקה במחלת ריאות לא הוכר כנכה עבודה בביטוח לאומי בטענה שמחלתו נובעת מעישון כבד
22/11/2017

נדחתה תביעת מבוטחת לקבל מהמל"ל קצבת זקנה רטרואקטיבית חרף כך שלא קיבלה מכתב יידוע
אין חיוב להודיע על זכאות לקצבה ואין פיצוי לזכאי מעבר לשנה
21/11/2017

פיצוי בגובה 18,000 ש"ח לעובד שהוכיח שהוחלט לפטרו טרם זומן לשימוע
התבקש לערוך חפיפה לעובד חדש תוך הבטחה כי אינו מועמד לפיטורים
21/11/2017

בית הדין הביע מורת רוח על פגיעה בזכויות עובד
נשלל תוקפו של כתב ויתור וסילוק אשר שלל זכויות מגן מעובד שחתם עליו
21/11/2017