1 - 8 0 0 - 8 0 0 - 1 6 6

תביעה בחוסר תום לב ע"י עורכת דין- נדחתה

מאת: איתן אגמון | יועץ למשאבי אנוש

נכתב בתאריך 28.08.17

עורכת דין ניסתה לטעון להפלייה על רקע מיני- והציגה עצמה כמועמדת לעבודה גופנית במשמרת לילה

עורכת דין, שהיא גם נוטריונית, יועצת מס ומתווכת מקרקעין,  הגיבה טלפונית למודעה של  מאפייה, שחיפשה "עובדים למשמרת לילה". מנכ"ל המאפייה הנתבעת השיב לפניה הטלפונית, ובשיחה של חצי דקה הסביר לתובעת כי "זה לא מיועד לנשים, זה קשה מידי, השעות ארוכות מידי, זה בלילה". התובעת הודתה לו, וניתקה את השיחה.

אח"כ שלחה התובעת למאפייה הנתבעת מכתב דרישה לפיצוי בשל "אי קבלתה למשרה מטעמים שאינם לגיטימיים ותוך הפלייתה מחמת היותה אשה". משלא נענתה, הגישה לביה"ד תביעה לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, ודרשה פיצוי בסך 20,000 ₪. היא יוצגה בידי בנה, אף הוא עו"ד, שותפה למשרד עוה"ד.

כב' השופט שמואל טננבוים, סגן הנשיא של ביה"ד לעבודה בת"א, דחה את התביעה, ואף הטיל על התובעת הוצאות בסך 10,000 ₪ (1)

"התרשמנו כי התובעת לא היתה בגדר דורשת עבודה אמיתית הנוהגת בתום לב בחיפוש עבודה", קבע השופט. הוא מציין כי לתובעת משרד עו"ד עצמאי, וכי הצניעה פרט זה בתביעתה ובחרה להגדיר עצמה כ"אשה אשר ביקשה עבודה לפרנסתה".

התובעת החלה להקליט את שיחתה עם מנכ"ל המאפיה, לפני שבכלל ידעה מה ישיב. היא סיימה את השיחה מיד כשנאמר לה שהעבודה אינה מתאימה לנשים, "בלי שהביעה תרעומת בענין ובלי שנעשה כל נסיון מצידה לשכנע את העומד מצידו השני של הקו כי היא יכולה להתאים לתפקיד, כפי שהיה מצופה מדורש עבודה אמיתי שינהג". היא לא ניסתה לברר פרטים על מהות העבודה. להצדקת התנהגותה טענה כי "אחרי תשובה מגדרית אין מה להמשיך".

ביה"ד קבע כי "התובעת היא אישה בוגרת, עורכת דין במקצועה, בעלת נסיון בשוק העבודה, והדרך בה התנהלה מחזקת את החשד כי לא הייתה לה כוונה למצוא עבודה אצל הנתבעת". היא לא הסבירה כיצד, בצד ניהול משרד עוה"ד שלה, היא תעבוד בלילה, ולא טענה שהמשרד אינו פעיל. היא אף טענה שעבדה כמטפלת בשעות הערב והלילה, אך לא הציגה הוכחות לטענה זו.

"מסקנתנו הברורה היא כי המוטיבציה האמיתית שהביאה את התובעת לפנות לנתבעת בעקבות מודעת הדרושים היא נסיון חסר תום לב לבסס עילת תביעה מכח החוק, ולזכות בהתאם בפיצוי כספי ללא כוונה אמיתית להתקבל לעבודה, והכל תוך ניצול לרעה של הוראות החוק, ורק לצורך קבלת פיצוי שלא כדין".

ביה"ד דחה את התביעה גם מנימוק נוסף (שלגביו לא ארחיב במאמר זה): לא הוכחה כלל הפלייה בהתנהגות הנתבעת. זו הוכיחה כי היא מעסיקה עובדות, וכי התפקיד בו מדובר דורש מאמץ גופני ניכר. "התובעת לא עשתה כל נסיון, ולו הקל ביותר, לטעון כי היא כשירה לעבודה". ביה"ד מבדיל בין מקרה זה ובין פסה"ד הידוע של "גסטטנר" (2), בו נקבעה הפלייה שכמבקשת עבודה הוכיחה שלא היתה סיבה לפסילת מועמדותה רק בשל היותה אשה.

1. טובה זרחיה- רוזן נ. כל דגן בע"מ, דמ 16079-02-16;  12.7.17

2. מדינת ישראל נ. חברת גסטטנר ישראל בע"מ, נא/3-8, פד"ע כד 65

מאמרים אחרונים

מתגייסים למען הקשישים? האומנם?
המעסיקים מוכנים להגדיל את ההפרשות לביטוח הלאומי לטובת הגדלת קצבאות הקשישים. לכותב יש ביקורת על כך
28/01/2018

בית הדין הארצי קבע: הרווחים בקופה שייכים למעסיק
כשם שעל המעסיק להשלים את כספי הצבירה לגובה פיצויי פיטורים כך יהיה זכאי לכספים במקרה של רווח מההפרשות שהשביחו את עצמן
28/01/2018

חישוב מסלול מחדש - לגבי השכרת ומכירת דירות מגורים
עדיין ניתן לטעון כי השכרת דירות אינן במישור עיסקי * הקריטריונים לקביעת הפעילות העיסקית שתמוסה כהכנסה מעסק במס שולי
28/01/2018

ימי הודעה מוקדמת - ימי לוח או ימי עבודה בפועל?
יש להבחין בין עובד בשכר ועובד במשכורת
28/01/2018