פסיקה בעלת פוטנציאל מהפכני: העדפת רצונו של העובד / רפי הולין

אמנם נכון לעכשיו מדובר רק על בחירה של עובד לגבי הביטוח הפנסיוני שלו, אבל למה להיעצר דווקא כאן?

כידוע, בשנת 2008 יצא צו הרחבה לביטוח פנסיה חובה במשק. הצו קובע כי כל עובד שאין לו הסדר פנסיוני מיטיב, זכאי להיות מבוטח בפנסיה מקיפה או בקופת גמל, ובלבד שתכלול גם כיסויים למקרה מוות ונכות.

במקרה אשר נדון לאחרונה בבית הדין הארצי לעבודה, עובדת צורפה, על פי בחירתה, לביטוח מנהלים. לאחר מספר שנים, אובחנה אצל העובדת מחלת הסרטן. פנייתה אל חברת הביטוח לקבלת כספי נכות – נדחתה, שכן התברר כי העובדת בחרה במסלול אשר אינו כולל ביטוח אובדן כושר עבודה.

העובדת הגישה תביעה נגד מעסיקה, לפיצוי על נזקיה. אחת מטענות העובדת היתה כי גם אם הסכימה להיות מבוטחת במסלול אשר אינו כולל ביטוח אובדן כושר עבודה – להסכמתה זו אין תוקף משפטי מחייב, שכן עובד אינו רשאי לוותר על זכות אשר מוקנית לו מכוח צו הרחבה.

ואכן, ככלל, זכויות המוקנות לעובד מכוח צו הרחבה – אינן ניתנות ויתור. כך נקבע בחוק הסכמים קיבוציים, וכלל זה הוא למעשה אחד מאדני היסוד של דיני העבודה.

ובכל זאת, בית הדין הארצי לעבודה דחה את טענת העובדת וקבע כי יש לתת תוקף מלא לבחירתה.

את החלטתו זו, בית הדין ביסס על "עקרון יסוד בעולם החסכון הפנסיוני", לפיו לעובד חופש בחירה מלא בקביעת סוג המוצר הפנסיוני המועדף עליו, ובקביעת החברה שתנהל עבורו את הכספים ומסלול ההשקעה שבו ינוהלו הכספים. זאת, תוך שלילת זכותו של המעסיק להתערב בבחירות אלה.

התוצאה היא שבית הדין קבע במפורש: עקרון חופש הבחירה של העובד בכל הקשור בביטוח הפנסיוני שלו גובר על כוחו הכופה של הסכם קיבוצי או צו הרחבה.

קביעה זו עומדת בסתירה לעמדתם העקבית של המחוקק ושל בתי הדין – עמדה פטרנליסטית באופן מובהק – אשר לפיה יש להגן על העובד הן מפני מעסיקו והן מפני עצמו. על פי עמדה זו, כל בחירה, החלטה או הסכמה של עובד, אשר יש בה משום ויתור על זכות המוקנית לו מכוח הוראות חוק, הסכם קיבוצי או צו הרחבה – בטלה ומבוטלת, בהיותה חסרת תוקף משפטי. זהו עקרון הקוגנטיות. הדבר נכון תמיד: גם כאשר אין פערי כוחות משמעותיים בין העובד לבין מעסיקו, גם כאשר להסכמת העובד אין השלכה משמעותית על זכויות הבסיס שלו או על רווחתו, וגם כאשר העובד מקבל תמורה הוגנת עבור ויתור על זכויותיו.  

השאלה היא מדוע דווקא להחלטות של עובד בבחירת הביטוח הפנסיוני יש תוקף שגובר על הוראות צו הרחבה.  

הוראות חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים, שביססו את עיקר ההצדקה של בית הדין בקביעתו, קובעות לענייננו רק זאת: שעובד רשאי לבחור כל קופת גמל, ושמעסיקו לא יתנה את תשלום הכספים מצידו בכך שיופקדו בקופה מסוימת. הוראות אלה נועדו למנוע מצב של פגיעה בעובד עקב ניגוד עניינים בין טובתו לבין שיקולים זרים של המעסיק, אשר עשוי להיות מקושר עם קופות או קרנות מסוימות. לכאורה, מדובר באינטרס מוגדר ומצומצם. האם לצורך שמירה עליו, ראוי היה לקבוע כי יש לאפשר לעובד לוותר על ביטוח אובדן כושר עבודה, בניגוד להוראות צו ההרחבה בעניין?  

לא בטוח. כפי הנראה, זו גם הסיבה שבעטייה בית הדין מצא לנכון להוסיף הצדקות להחלטתו, ועיקרן שראוי לכבד את בחירתו של העובד, אשר נעשית בהתאם לצרכיו ולנסיבותיו האישיות. בית הדין אף הטעים כי "כשם שהמעסיק אינו צריך לוודא מה נעשה עם המשכורת אותה הוא משלם לעובד, כך גם למעסיק אסור להתערב במה שנעשה עם כספי הפנסיה שאותם הוא מעביר לקרן עבור העובד."

בית הדין הוסיף וקבע כי בעצם המעורבות של המעסיק בבחירת הכיסויים הביטוחיים יש פגיעה באוטונומיה של העובד ואף בפרטיותו.

לפיכך, מסקנת פסק הדין איננה רק תוצאה של ניתוח הנורמות המשפטיות הסותרות וקביעת ההיררכיה ביניהן, אלא היא משקפת עמדה ערכית.

וככזו, מדובר בפסיקה בעלת פוטנציאל מהפכני. לראשונה, בחירתו של העובד וצרכיו האישיים גוברים על זכות המגיעה לו מכוח צו הרחבה – ואף זכות מהותית, אשר נועדה להגן על בטחונו הכלכלי במקרה של אובדן כושר עבודה – וזאת גם כאשר מתברר בדיעבד שהיא גרמה לו נזק.

בעיניי, מדובר בהחלטה מבורכת, אשר מעדיפה לכבד את העובד ואת בחירותיו, על פני ההגנה החוקית הכפויה, שהיא בעלת אופי מתנשא, מקטין ומסיר אחריות.

אולם, אם הרציונל הוא שיש לכבד את רצונו של העובד לכלכל את מעשיו ואת עתידו בהתאם לצרכיו ולשיקוליו, ואם מיוחסת חשיבות לשמירה על האוטונומיה של העובד, על כבודו ועל פרטיותו – מדוע להיעצר בענייני בחירת ביטוח פנסיוני?

אם ראוי להעדיף את בחירתו של העובד על פני זו שקיבלו עבורו הצדדים להסכם פנסיה חובה, האם לא הגיע הזמן לשקול מחדש את גבולותיו של עקרון הקוגנטיות?מדוע שיינתן תוקף להחלטה של עובד לוותר על ביטוח אובדן כושר עבודה, על כל הסיכונים הכרוכים בכך, ולא יינתן תוקף להחלטתו לקבל פדיון חופשה שנתית במהלך תקופת עבודתו; או לקבל שכר גבוה אשר כולל בתוכו את גמול השעות הנוספות; או לוותר לגמרי על כל הזכויות הקוגנטיות ולהיות מועסק כקבלן עצמאי, כאשר הדבר נעשה משיקוליו הכלכליים?

ייתכן שכעת, גם אם הדבר לא נעשה לשמה, נפתח צוהר שדרכו ניתן לחשוב מחדש על נקודת האיזון הראויה בין שתי הגישות: זו הכופה על העובד זכויות, וזו המכבדת את רצונו של העובד ואת בחירותיו.