כדי לדעת מהם רכיבי השכר מהם יש לבצע הפקדות לגמל, יש לבחון מהו מקור חובת ההפקדה, שחלה על המעסיק.
ביום 30 בדצמבר 2007, נחתם צו ההרחבה להסכם הקיבוצי לביטוח פנסיוני מקיף במשק, המחייב את המעסיקים לבטח את העובדים בפנסיה מקיפה, החל מיום 1.1.2008 (להלן: "צו ההרחבה").
סעיף 6 ב לצו ההרחבה קובע, כי "השכר המבוטח" (כלומר השכר עליו חובה להפקיד לגמל), הינו שכר העובד ורכיביו כמשמעם בחוק ובתקנות פיצויי פיטורים.
עוד נקבע בסעיף 6ג לצו, כי תקרת השכר המבוטח תעמוד על השכר המשולם לעובד, או על השכר הממוצע במשק, לפי הנמוך מבניהם.
יצוין, כי ביום 1.7.16 נכנס לתוקפו צו הרחבה בדבר הגדלת ההפרשות לביטוח פנסיוני במשק לפי חוק ההסכמים הקיבוציים, שמטרתו עדכון שיעורי ההפקדות לגמל על כלל העובדים והמעסיקים במשק. לעניין הגדרת השכר הקובע להפקדות לגמל, נקבע כדלקמן:
"השכר הקובע – כהגדרתו בהסכם החל על העובד, ולא פחות מהשכר המבוטח המתחייב על פי הסכם פנסיית חובה".
יודגש, כי במידה ובמקום העבודה חל מקור אחר להפקדות סוציאליות, המיטיב עם העובד (למשל: הסכם קיבוצי, צו הרחבה, הסכם אישי או נוהג), יופקדו לקופת הגמל כספים בהתאם להגדרת השכר המבוטח באותו הסכם מיטיב.
בפסק דין ע"ע 18562-06-22 קארדקום בע"מ נ' שחר אילון ביה"ד הארצי קבע מהי הפרשנות של "השכר הקובע" להפרשות סוציאליות שמופיע בצו מ 2016. ביה"ד הארצי פסק כי צו 2016 מפנה להגדרות "שכר קובע" בהסכם הרלוונטי החל על העובד, לרבות צו הרחבה המהווה הסכם קיבוצי שהוראותיו הורחבו- זאת בנסיבות בהן קיימת שונות בהגדרת "השכר הקובע" בהסכמים הקיבוציים ובצווי ההרחבה השונים.
באשר לרף מינימום פנסיוני פסק ביה"ד הארצי כי "השכר הקובע" בגינו יוגדלו שיעורי ההפקדות לא יפחת מהשכר המבוטח לפי הצו פנסיה חובה הכללי.
אילו התכוונו הצדדים להסכם הקיבוצי כי השכר המבוטח יקבע ללא קשר "לשכר הקובע" בצו פנסיה חובה הכללי, היה עליהם להגדיר במפורש כיצד יחושב השכר המבוטח, שכן קיימות שיטות שונות לחישובו בהתאם להסכמים השונים הקובעים את הזכות לביטוח פנסיוני.
עוד נקבע כי הקביעה דלעיל עולה בקנה אחד עם תכלית הצו הכללי להוות "'רשת ביטחון' של זכויות המינימום בתחום הפנסיוני" (בר"ע (ארצי) 43036-12-17 להבים כח אדם בע"מ – פוירמן [פורסם בנבו] (28.12.2017);
הכותב – עורך דין "כל עובד" מבית חשבים ה.פ.ס מידע עסקי בע"מ.
אין במידע כדי להוות ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי ואין באמור כדי להוות מענה לנסיבות מקרה קונקרטיות ו/או ספציפיות, לחוות דעה או להביע עמדה ביחס למקרה מסוים
