ביהמ"ש: הרשעה בפלילים לא מהווה תניית פטור אוטומטית המאפשרת את ביטול הכיסוי הביטוחי בהליכים אחרים
הצטרפו לניוזלטר והישארו מעודכנים

ביהמ"ש: הרשעה בפלילים לא מהווה תניית פטור אוטומטית המאפשרת את ביטול הכיסוי הביטוחי בהליכים אחרים

מאת: עו"ד שלי גולדמן | עורכת תוכן במאגרים משפטיים | 06/07/2021
| |

בית משפט השלום קיבל תביעה שהגיש ראש עיריית קריית מלאכי לשעבר נגד חברת הביטוח שביטחה אותו בביטוח אחריות נושאי משרה. חברת הביטוח עמדה על כך שלאור הרשעתו בהליך פלילי היא לא צריכה ליתן לו כיסוי ביטוחי - לא על ההליך הפלילי ולא על ההליכים האזרחיים. נקבע כי אין די בכך שראש העיר הורשע בעבירה פלילית כזו או אחרת, כדי לקבוע שנשלל ממנו כיסוי ביטוחי מפני תביעות אזרחיות.

התובע הוא ראש עיריית קריית מלאכי לשעבר אשר עתר לתשלום בגין כיסוי ביטוחי להבטחת הוצאות ייצוג משפטי. בתמצית ייאמר שהתובע עותר לתשלום הסך של 403,650 ₪ בגין שכר טרחת עו״ד בשל ייצוג בשני הליכים משפטיים נפרדים. התובע נאלץ להתגונן בפני גל תביעות משפטיות מתוכן שתי תביעות משפטיות שהוגשו על ידי דיירים בפרויקט ״לב הפארק״ בקרית מלאכי. שתי תביעות אלה הוגשו כנגד אחד עשר נתבעים, ובתוכם התובע והתייחסו בין היתר לחריגות בניה שביצעה חברת ש.י. שפץ. בתביעות הועלו טענות בדבר ירידת ערך דירות בשל תוספת של בניה לא חוקית; עוד הועלו טענות כגון מפגע בשל לשלשת יונים, היעדר גינון, טענה בדבר קווי בנין צפופים, שימוש במחסנים כדירות ועוד. התובע, כראש עיריית קריית מלאכי שימש גם כיו״ר הועדה לתכנון ובניה בעיר. התובע השתתף במסגרת תפקידו בבקשות שהוגשו ביחס להיתרי בניה. התובע אף היה אחראי, כנטען, על פעולות אכיפה בתחום הבניה. במסגרת זו בוטח בפוליסות ביטוח אחריות מקצועית ובפוליסת ביטוח נושאי משרה.

התובע הורשע בעבירות של הטרדה מינית, מרמה והפרת אמונים וכן בגין ניגוד עניינים. כאשר הוגשו התביעות האזרחיות כנגד התובע סירבה הנתבעת (להלן גם: "החברה") להעניק לו כיסוי ביטוחי בטענה כי היא אינה חבה בתשלום הכיסוי הביטוחי וזאת בשל הרשעתו של התובע בעבירות הפליליות והקשר עם הקבלן וכן בשל העובדה שלא דיווח על כך לוועדה לתכנון ובניה ואף נכח והצביע בעניינו של הקבלן בעלי חברת ש.י שפץ.

התובע טען כי החברה דחתה את הכיסוי הביטוחי כאשר בכל הודעות הדחייה עמדה על כך שלאור הרשעתו בהליך פלילי היא לא צריכה ליתן לו כיסוי ביטוחי - לא על ההליך הפלילי ולא על ההליכים האזרחיים באופן גורף. לטענתו, בשל כל המתואר לעיל, נגרמו לו נזקים כספיים ע״פ הפירוט שלהלן: בגין ייצוג משפטי בתביעה בבית המשפט המחוזי סך של 265,000 ₪ בתוספת מע״מ - וסה״כ 310,050 ₪ בגין ייצוג משפטי בתביעה בבית משפט השלום, סך של 80,000 ₪ בתוספת מע״מ - וסה״כ 93,600 ₪.

החברה טענה מצדה כי פוליסת הביטוח של התובע מאפשרת כיסוי ביטוחי בכפוף לתנאיה ומסויגת לתובענות שעילתן אחריות ישירה/שילוחית בשל היפר חובה מקצועית כמפורט בפוליסה. לטענת החברה לאור התנהלותו של התובע אשר הורשע כאמור בהליך פלילי הרי שבהליכים שנוהלו כנגדו לא דובר על היפר חובה מקצועית כי אם במעשה מכוון שנעשה לצורך רווחיו האישיים ועל כן התביעות לא חסו במסגרת הפוליסה. החברה הוסיפה וציינה שגם בפוליסת אחריות נושאי משרה לא היה כדי להעניק כיסוי ביטוחי לתובע. לדבריה פוליסת נושאי משרה מאפשרת כיסוי ביטוחי בכפוף לתנאיה וסייגיה אשר עילתן במעשה שלא כדין הקשור עם פעילות ברשות ו/או מטעמה ואולם הכיסוי הביטוחי מוחרג ביחס לנזק או תביעה שנגרמו כתוצאה ממעשה או מחדל שנעשו ע״י המבוטח או בידיעתו שהם בגדר אי יושר, חוסר תום לב, מעילה, מעילה באמון, הפרת חובת נאמנות ביודעין או מעשה בזדון. על כן לשיטתה של החברה, הכיסוי הביטוחי מוחרג לנוכח הרשעתו של התובע. החברה הוסיפה והדגישה כי הפוליסה מחריגה במפורש כיסוי ביטוחי למעשה או למחדל שבעטיים נגרמו או הוסבו ביודעין במישרין או בעקיפין, רווח אישי יתרון או טובת הנאה מכל סוג שהוא למבוטח.

כב' השופט א' ברקאי פסק כי אין די בכך שהתובע הורשע בעבירה פלילית כזו או אחרת, כדי לקבוע שנשלל ממנו כיסוי ביטוחי מפני תביעות אזרחיות. ההרשעה בפלילים לא מהווה תניית פטור אוטומטית המאפשרת ביטול הכיסוי הביטוחי. אפילו נאמר שההרשעה בפלילים מהווה בסיס סביר לבחינת הכיסוי הביטוחי, הרי עדיין יש צורך לקשור, אחת לאחת, בין ההרשעה עצמה לבין התביעה האזרחית בפניה התמודד התובע. כך לא נעשה. זאת ועוד, אילו הייתה מוכיחה החרבה קשר בין מעשי התובע לבין הטענות האזרחיות שהועלו כנגדו הרי היה הדבר מביא לקביעה בעלת משמעות פלילית, או מעין פלילית.

עוד נקבע כי אין לקבל שלילה גורפת של תניה חוזית ושל כיסוי ביטוחי. שלילת הכיסוי הביטוחי אינה פעולת עונשין פלילית, אלא היא פעולה במסגרת היחסים החוזיים שהותוו בפוליסת הביטוח. על מנת לשלול כיסוי ביטוחי בשל פעולת התובע, יש להוכיח קשר ישיר בין אותה פעולה לבין הכיסוי הביטוחי המוענק. בענייננו, כאשר הטענה היא שהתובע עוול בעת מתן ההיתר, וכן טענות אחרות שהופנו כלפיו - הרי כאמור, גם אם נקבל גישת החברה הרי יש להוכיח קיומו של קשר בין ההרשעה לבין מתן ההיתר. כך לא נעשה. יותר מכך - החברה הודתה בפועל שההיתר ניתן כדין. החברה אף הודתה שאין כל חשד לכך שההיתר ניתן שלא כדין בשל פעולות התובע. החברה אפילו העניקה כיסוי ביטוחי למי שהואשם ישירות בגין מתן היתר שלא כדין. הואשם והודה בכך. התובע אכן לא גילה לוועדת התכנון והבניה אודות הקשר בינו לבין הקבלן. עם זאת - החברה לא הוכיחה כל קשר בין ההרשעה לבין מתן ההיתר ולבין טענות כתבי התביעה שהוגשו כנגד התובע. לא נטען וממילא לא הוכח שום קשר בין מעשי או מחדלי התובע לבין התביעות שהוגשו כנגדו.

יתר על כן נפסק כי אם רצתה החברה לטעון לסייגים המחריגים את הכיסוי הביטוחי, הרי היה עליה לקבל החלטה שיפוטית וקביעה מפורשת ש״הנסיבות המחריגות בפוליסה אכן מתקיימות״. אך היא, כאמור, לא עשתה כן. בתי המשפט אשר דנו בתביעות האזרחיות לא קבעו דבר וחצי דבר ביחס לתובע, ההיפך הוא הנכון. התביעות כנגדו נדחו. החברה אף לא הוכיחה דבר בהליך שהתנהל בתיק זה, כל סיבה בשלה היה מקום לשלול את זכאותו של התובע למתן כיסוי ביטוחי. אילו רצתה החברה  להימנע ממתן הכיסוי הביטוחי, ניתן היה לצפות שתוכיח באופן חד משמעי כי מעשי או מחדלי התובע הביאו לקיומו של סייג כזה או אחר בפוליסת הביטוח. למעשה מבקשת החברה להאשים ו״להרשיע״ את התובע בעבירות נוספות על אלה בהן הורשע ולטעון שהוא היה מעורב במתן היתר שלא כדין או בפעולות שכלל לא יוחסו לו בכתב האישום. ואולם החברה לא יצקה כל תוכן לניסיון זה. החברה לא הביאה כל ראיה, ולא העידה אף אדם אשר יוכל לתמוך בטענות כנגד התובע. החברה הביאה לעדות אך ורק עובדת אשר עדותה, במלוא הכבוד, לא הוכיחה ואף לא התיימרה להוכיח קשר בין ההרשעה לבין מתן ההיתר או כל טענה אחרת שהועלתה.

לא זו אף זו נקבע כי התובע חישב ומצא שסכום שכר הטרחה בתביעת בית המשפט המחוזי עמד על שיעור של 4.7% מסכום התביעה המקורי ו-3.9% בלבד מסכום התביעה המתוקן. עוד חישב התובע ומצא ששכר הטרחה בבית משפט השלום עמד על שיעור של 5.8% מסכום התביעה. בהיעדר חוות דעת נוגדת לא ניתן לקבוע שמדובר בהיקפי שכר טרחה מופרזים שהתובע אינו זכאי לתשלום בגינם. אך למעלה מהנדרש ייאמר שעל פניו כאשר היקפי שכר הטרחה עומדים על סך שבין 3.9% ל-5.8% מסכום התביעה הרי קשה לטעון לכך שמדובר בשכר טרחה מופרז ואינו סביר.

לאור האמור לעיל התביעה התקבלה. נקבע כי החברה תשלם לתובע סך של 403,650 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מועד הגשת התביעה, ועד למועד התשלום בפועל. בנוסף יש לחייב את החברה בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עו״ד בסך כולל של 58,000 ₪.

התובע יוצג ע"י עו״ד גיל קונפינו; חברת הביטוח יוצגה ע"י עו״ד קובי אסולין, ממשרד אלרום, רום, סלומון ושות׳, עורכי דין

ת״א 31495-10-18

 

 

| |
מאמרים נוספים באותו נושא
המוצרים שלנו