החופש הגדול בעיצומו. בעוד הילדים נהנים מחודשיים של כיף, הורים רבים ממשיכים לעבוד ומנסים נואשות לתמרן בין המחויבות למקום העבודה לבין מציאת פתרון לילדים במשך שעות העבודה. פתרון ראוי שיכול לבוא בחשבון הוא קייטנה, אך גם פתרון זה אינו מושלם, מכיוון שבמרבית המקרים הקייטנה לא נמשכת עד שעות הצהריים המאוחרות, בחודש אוגוסט קשה יותר למצוא קייטנות, ובכל מקרה יש לתמרן את זמן היציאה מהעבודה כדי להגיע בזמן לאסוף את הילדים.

לאור המצב, בשנים האחרונות גוברת התופעה שלפיה החברות המעסיקות עצמן מצאו פתרון לילדי העובדים – קייטנה הפועלת במתחם העבודה במשך כל חופשת הקיץ. קייטנה כזו מונעת את היעדרות העובד ממקום העבודה לתקופה ממושכת בחופשת הקיץ, ומהווה מעין "אינטרס משותף" של המעסיק ושל עובדיו.

אלא שכאן עולה נושא המס, אשר עלול להגדיל את הוצאות המעסיק על קייטנה שכזו באופן דרמטי. זאת, מאחר שאם מדובר בהטבה לעובד החייבת במס, על המעסיק יהיה לזקוף שווי בשכר העובד בגין עלות הקייטנה ולגלם שווי זה לצורך מס (שהרי מדובר בהטבה נטו לעובד), גילום שעלול להיות בשיעור שיביא את ההוצאה הסופית של המעסיק לכפולה כמעט.

נראה שהפתרון לנושא מצוי בפקודת מס הכנסה עצמה ובפסיקת בתי המשפט בסוגיית ההטבות לעובדים.

פקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה") קובעת כי הוצאה שלפי טיבה אינה מיועדת להעניק טובת הנאה אישית לעובד – תהיה הוצאה מוכרת. במילים אחרות, ככל שמדובר בהוצאה שלפי טיבה אינה מיועדת להעניק טובת הנאה אישית לעובד, אלא מהווה "נוחות המעסיק", אזי ההוצאה תותר בניכוי למעסיק, ולגבי הוצאה שכזו גם אין צורך בזקיפת שווי לעובד.

בפסיקה עקבית זה למעלה מחמישים שנה שב ומבהיר בית המשפט העליון כי "נוחות המעביד" פירושה שטבעו של התפקיד מצריך את העובד להיזקק לשירות, וכי מדובר בהנאה שכולה או עיקרה הוא צורך התפקיד של העובד. בית המשפט חזר והדגיש לאורך השנים כי יש לבחון את הנושא לאור הנסיבות המשתנות ולאור השתנות הזמנים. יסודות להשתנות הזמנים אכן הונחו בפסיקותיהם של בתי הדין לעבודה, אשר קובעים שוב ושוב כי פעילות חברתית היא כיום חלק בלתי נפרד ממקום העבודה, וזאת מאחר שכיום מקום עבודה צריך שיהיה מקום נוח לכל המעורבים בו, כאשר נוחות זו פירושה לא רק נוחות פיזית, אלא גם, ובעיקר, נוחות נפשית.

כלומר, יחסי העבודה בעידן המודרני כוללים גם פעילויות חברתיות שמספק המעסיק לעובדיו כדי להגשים את מטרותיו העסקיות. נראה כי ניתן להקיש מכך גם לדיני המס, ועל כן מן הראוי שאם הסוגיה שבשאלה תגיע לפתחו של פקיד השומה, אזי הוא יכיר בהיותה של פעילות הקייטנה לילדי העובדים חלק בלתי נפרד ממארג יחסי העבודה בחברה, ויכיר בהוצאה כהוצאה שיש להביאה בגדר "נוחות המעביד" ולא כטובת הנאה לעובד.

סיוע נוסף ניתן למצוא בסעיף אחר בפקודה הקובע כי תשלום של המעסיק, שהיה הוצאה מוכרת בידי עובדו אם היה משולם על ידי העובד, לא ייחשב טובת הנאה לעובד המצריכה זקיפת שווי, והתשלום ייחשב מיידית הוצאה מוכרת של המעסיק. בית המשפט העליון בעניין ורד פרי (ע"א 4243/08 פ"ש גוש דן נ' ורד פרי) (פסק הדין שהכיר בהוצאות טיפול בילדים כהוצאות מוכרות) קבע באופן פרטני לעניין קייטנות כי מדובר בהוצאה מוכרת, שכן חלק ממטרתן הוא השגחה על הילדים בשעה שההורים נמצאים בעבודה. בית המשפט העליון אף נימק את החלטתו בכך ששעות הפעילות והחופשות של הגנים ובתי הספר אינן תואמות תמיד את שעות העבודה ואת חופשות העובד, ולפיכך נאלצים הורים רבים למצוא מסגרות פעילות לילדיהם בזמן שהמסגרות הרגילות אינן פועלות.

כלומר, מאחר שנקבע כי הוצאה בגין קייטנה תוכר בניכוי, אזי כאשר המעסיק מממן הוצאה זו לא יהיה צורך בזקיפת שווי אצל העובד.

אלא שבמסגרת תיקון 170 לפקודה, אשר הגיע בעקבות פסק הדין בעניין ורד פרי, נקבע כי הוצאות להשגחה על ילדים יהיו הוצאות שאינן מוכרות למס. נראה כי בכך חרג המחוקק מהסמכות שניתנה לו על ידי בית המשפט. לאחר שבית המשפט קבע כי לאור עקרונות היסוד החוקתיים של דיני המס ההוצאה היא הוצאה מוכרת, קביעה גורפת של המחוקק כי ההוצאה אינה הוצאה מוכרת סותרת ממילא עקרונות חוקתיים אלו. על כן, נראה כי יש לקרוא את תיקון 170 לפקודה ברוח פסיקת בית המשפט, כקובע שרק החלק "הפרטי" של ההוצאה לא יותר בניכוי.

לכן, אם ניתן להוכיח כי מהותה של הקייטנה היא השגחה על ילדי העובדים, כדי שהעובדים יוכלו להיות פנויים להשקיע את מרצם ואת זמנם במקום העבודה, הרי ההוצאה תותר בניכוי למעסיק בלא שיהיה צורך בזקיפת שווי לעובד.

הכותב: רו"ח עו"ד אריאל דרייפוס, מומחה בכל תחומי המיסים

התשובות אינן מהוות תחליף לייעוץ משפטי, ואין המומחים המשיבים או המערכת אחראים לתוצאות השימוש בהן. אין במידע המופיע באתר "כל מס" או בשירות הניתן למנויי האתר כדי להוות ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי ואין באמור כדי להוות מענה לנסיבות מקרה קונקרטיות ו/או ספציפיות, לחוות דעה או להביע עמדה ביחס למקרה מסוים