פיצויים בסך 150,000 ₪ נפסקו למשנה ליועמ"ש בעיריית ירושלים בגין נטילת סמכויותיה באופן משפיל
הצטרפו לניוזלטר והישארו מעודכנים

פיצויים בסך 150,000 ₪ נפסקו למשנה ליועמ"ש בעיריית ירושלים בגין נטילת סמכויותיה באופן משפיל

מאת: עו"ד שלי גולדמן | עורכת תוכן במאגרים משפטיים | 28/02/2021
| |

בית הדין האזורי לעבודה קיבל בחלקה תביעה שהגישה סגנית היועמ"ש בעיריית ירושלים בדבר אי חוקיות ובטלות החלטות העירייה לריקון תפקידה מתוכן. נקבע כי לא רק שמעמדה של הסגנית, נפגע, וסמכויותיה ניטלו ממנה, אלא שהדבר נעשה במטרה להלבין את פניה ברבים, תוך השפלתה וביזויה.

במרכז ההליך דנן, פסק דין בעניינה של התובעת, סגנית היועמ״ש לתכנון ובניה בעיריית ירושלים,  אשר עתרה למתן סעדים הצהרתיים וצווי עשה בדבר חוסר חוקיות ובטלות החלטות וצעדיי עיריית ירושלים לריקון תפקידה מתוכן, השבת מלוא סמכויותיה ולפיצוי בגין העסקה פוגענית, התנכלות תעסוקתית, התעמרות במקום העבודה ועגמת נפש. התובעת מועסקת החל משנת 1994 ועד היום באגף היועמ״ש בעיריית ירושלים.

לטענת התובעת, ממחצית שנת 2016, החל היועץ המשפטי לעירייה, לפגוע בתובעת ובסמכויותיה, בצורה חד צדדית, שרירותית, פסולה, בלתי חוקית ומתמשכת, באופן שמרוקן את תפקידה מכל תוכן ומונע ממנה לבצעו. כך, לקראת סוף חודש יוני 2016, ללא כל הודעה מוקדמת, היא התבשרה בעל פה כי כל צוות העובדים שבניהולה נלקח ממנה וכי מכל תפקידיה ותחומי אחריותה יוותר לה תפקיד אחד בלבד והוא היועצת המשפטית לוועדה המקומית לתכנון ולבניה וכי השינוי חל באופן מידי. למעשה,  התובעת שנשאה בתפקיד ניהולי חשוב ביותר בלשכה המשפטית של העירייה מצאה עצמה ברגע אחד מודחת מתפקידה בצורה שרירותית ומשפילה. החלטתה של העירייה להדיר את התובעת מתפקידיה ולשלול לה את סמכויותיה הינה החלטה בלתי חוקית, היא התקבלה בשרירות תוך רמיסה ברגל גסה של כללי הצדק הטבעי - זכות הטיעון, חובת השימוע וחובת ההיוועצות עם ארגון העובדים. ההחלטה התקבלה משיקולים זרים ופסולים והיא יוצרת אפליה פסולה בין התובעת לחבריה לעבודה, והפליה מחמת מין שלא כדין ותוך הפרה של הוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה. המדובר גם בהתעמרות והתנכלות תעסוקתית הגורמת לעוגמת נפש קשה.

לטענת העירייה, משנת 2016 מוחל באגף היועמ״ש בעירייה שינוי ארגוני אשר חל על כלל המחלקות באגף ואשר משנה את שיטת העבודה באגף כולו, במסגרתו בין היתר, הוקמו מחלקות חדשות המתמחות האחת בייעוץ וחקיקה והשנייה בליטיגציה. למרות שהתובעת הייתה מעודכנת בפרטי השינוי הארגוני, היא מסרבת להפנים את אותו שינוי ארגוני שמיושם, מסרבת לשתף פעולה עם המחלקות החדשות, ומסרבת הלכה למעשה לבצע את תפקידה והכל למרות שתחום אחריותה ותפקידה כלל לא שונה ולמרות שהיא הייתה ועודנה סגנית היועמ״ש לענייני תכנון ובניה. אין יסוד לטענת אפלייתה של התובעת וגם הטענות להתעמרות דינן להידחות.

כב' השופט כ' אבו קאעוד פסק כי בידי התובעת הופקד להוביל את מערך תחום התכנון והבניה בעיריית ירושלים, על כל רבדיו. התובעת בעלת ניסיון ומומחיות מיוחדת בתחום התכנון והבניה, ועל אף שהתחום לא היה זר גם ליועץ המשפטי של העירייה, לא הייתה לו מומחיות בתחום. על כן, הגם שהתובעת הייתה כפופה ליועץ המשפטי לעירייה, היא הייתה הגורם המקצועי הבכיר ביותר בתחום זה בעירייה, ומתוקף תפקידה כסגנית היועץ המשפטי, סמכויות רבות הופקדו בידיה, בהתאם לתנאי המכרז. מתנאי המכרז עולה כי מעבר לסמכותה של התובעת בתחום המקצועי, הופקדה בידיה אחריות ניהולית - לניהולה והפעלתה המקצועית והמנהלית של מחלקת התכנון והבנייה ולמתן ייעוץ והדרכת עורכי הדין במחלקה, הכפופים לה. ניסיונה של העירייה לטעון בסיכומיה כאילו התובעת לא שימשה בתפקיד ניהולי, וכי מדובר כביכול בטענה ״הזויה״ תמוהה ומדובר בטענה כבושה שכן לא בה זכרה עובר לשלב הסיכומים. מעבר לעובדה כי ניהול מחלקת התכנון ובניה היה חלק מהותי בתחומי האחריות שהופקדו בידיה על פי תנאי המכרז, מהמצגת שצורפה כנספח לתצהירה של התובעת, ולא נסתרה, בה מתואר המבנה הארגוני באגף היועמ״ש, עולה כי בשנת 2011 לתובעת היו כפופים 6 עובדים מתוכם 5 עורכי דין, שניים מהם ראשי צוות, ומתמחה. זאת ועוד, גם היועמ"ש אישר את הדברים מפורשות בעדותו. נקבע כי לפיכך, ניסיונה של העירייה בסיכומיה לגמד את תפקידה של התובעת עובר ל״רה-ארגון״ רחוק מהמציאות, ומטרתו לבסס את הטענה לפיה לכאורה, לא חל בתפקידה כל שינוי - קביעה שאין לה כל יסוד במציאות.

עוד נקבע כי ממועד זכייתה של התובעת במכרז בשנת 2010 היא ניהלה הלכה למעשה את מחלקת התכנון ובניה כאמור, עד חודש יוני 2016 או אז חל שינוי משמעותי בעבודתה של התובעת. השינוי שחל הותיר לתובעת אומנם את הקליפה של תואר התפקיד "סגן היועמ"ש" אך גרע ממנה את מהות התפקיד על מגוון הסמכויות שהחזיקה בהן, ולפיכך, האמירה לפיה לא הייתה פגיעה בתפקידה של התובעת אינה אמת. כך, על אף שהייתה אחראית על תחום התו״ב באופן רחב, הכולל, תחומי אחריות רבים, חלקים מתחומי אחריותה וסמכויותיה הועברו לסגנים אחרים והותירו לה נושא מצומצם - יעוץ לוועדה המקומית לתכנון והבניה ולרשות הרישוי. בהתאם לכך, עורכי הדין שעבדו בתחומים אלה תחת התובעת הועברו לסגנים האחרים. אחר שתחומים מהותיים ועורכי הדין שהיו כפופים לה, הועברו למחלקות אחרות, הלכה למעשה לא נותרה לתובעת מחלקה לנהל. נקבע כי מלבד העובדה כי ניהול מחלקה, ועובדים (עורכי דין), מבטא אחריות ומעמד, לדבר השלכה גם על אפשרויות קידום בעירייה. כפועל יוצא, הוצאת העובדים מאחריות מנהל המחלקה, והלכה למעשה ריקון המחלקה מתוכן, כפי שנעשה לתובעת, בנוסף להעברת סמכויותיה לאחרים, הביא לפיחות במעמדה ולהשפלתה.

בהמשך לאמור נקבע כי השינוי הארגוני אינו אלא אמתלה שהומצאה בדיעבד כדי להצדיק את הפגיעה שנעשתה. אומנם היועמ"ש ביקש לערוך שינוי ארגוני במחלקה המשפטית, כפי שבסמכותו לעשות, אלא ששינוי ארגוני זה לא חייב פגיעה במעמדה ובמהות  תפקידה של התובעת, כפי שנעשה בפועל  ובכל מקרה היא לא צפתה את הפגיעה כאמור, שממילא לא תואמה עמה ועם ארגון העובדים. יתר על כן נקבע כי העירייה לא הוכיחה כי השינוי בתפקידה של התובעת, על פרטיו , היה ידוע לה מבעוד מועד, וכי זה לא כלל פגיעה במעמדה ובמהות  תפקידה. כמו כן, העירייה לא הראתה כי יישום השינוי הארגוני נעשה לכאורה לאחר תהליך ארוך של פגישות והיוועצות כפי שהעיד היועמ"ש בתצהירו. נקבע כי הפגיעה במעמדה ובמהות תפקידה של התובעת, לא דובר עמה מראש, שכן כפי שהעיד עו״ד מלכה, זה נעשה בדיעבד.

בית הדין האזורי לעבודה הוסיף והדגיש כי מזור התובעת יהיה עיקרו בפיצויי כספי, על הצד הגבוה, בגין ההתנהלות הפוגענית והנזק שנגרם לה. בתוך כך נקבע כי בעשורים האחרונים גברה המודעות בעולם ובמדינת ישראל, לכך שהתעמרות בעולם העבודה מהווה תופעה חברתית חמורה ורחבת היקף. המודעות הגוברת לשכיחות התופעה ולחומרתה, ההבנה כי התופעה פוגעת בכבוד האדם וראויה להגנה משפטית, הובילו לקידום חקיקה בתחום אף בישראל. נקבע כי למעשה, בניגוד לחוזה העבודה שבין הצדדים, העירייה פגעה במעמדה של התובעת ובמהות תפקידה, שלא כדין, השפילה את התובעת בפני עמיתיה וגורמים נוספים בעירייה, כל זאת, לא כל הצדקה עניינית. לתובעת נגרם סבל נפשי בעקבות המהלכים הכוחניים בהם נקטה העירייה כלפיה, ושגרת יומה בעבודה נפגעה. הפגיעה קשה מנשוא, במיוחד בשים לב לוותק של התובעת, לתפקיד הרם שהגיעה אליו ולרוחב סמכויותיה, שניטלו ממנה באבחה ללא הצדקה עניינית, מבלי שהתקיים הליך תקין, בחוסר תום לב ובחוסר סבירות.

לאור האמור לעיל התביעה התקבלה בחלקה. נפסק כי נוכח חומרת הפגיעה בתובעת, ההעסקה הפוגענית וההתעמרות בה יש לפסוק לתובעת פיצויים בלתי ממוניים על הצד הגבוה, בנסיבות העניין נמצא להעמיד את הפיצוי המגיע לתובעת בגין התנהלות הנתבעת כלפיה על סך 150,000 ₪. טענות התובעת לאפליה נדחו.

התובעת יוצגה ע"י עו״ד גבריאל גורל; הנתבעת יוצגה ע"י עו״ד סיגל פעיל; עו״ד זוהר גיפס; עו״ד אלינור יעקובי

סע"ש 67012-07-18 

 

 

| |
מאמרים נוספים באותו נושא
המוצרים שלנו